מועדון השייטים תל אביב

תחרות החתירה השנתית של מרכז דניאל הסתיימה ביום שבת והיו הרבה שמחה וסיפוק במועדון השייטים. לפני שנרחיב על פרטים ממוקדים עצמית בהצלחה שלנו, חשוב להודות למארגני התחרות - מרכז דניאל לחתירה, הכוהנים הגדולים מאיגוד החתירה הישראלי, ויותר מכל - החותרים, במיוחד אלה של מועדוני חיפה וטבריה, אשר באו מעבר להרי החושך כדי להשתתף.

עכשיו לגבי תומר:
トメロ を とめ られない. הבנתם? - לא? ביפנית קוראים זאת כך "תומר או תומררני". ואפשר לתרגם זאת גם: "עצור! אני לא יכול לעצור! ", או" תומר הוא בלתי ניתן לעצירה."
מתנצל על רוח השטות שניכנסה בי. עם זאת, תומר חתר היטב ושיפר את מיומנות החתירה שלו כדי להגיע למקום הראשון בהפרש גדול וכדי לגרום לנו במועדון החתירה להתמלא בגאוה מנופחת וכבוד אליו, וכמובן, לרוברט, המאמן.

חותרים רבים אחרים - עם דגש על החותרים מהקבוצה התחרותית - גם כן שיחקו לפנינו. חלק מן ההישגים שלהם היו יותר ברמה האישית - כמו ניב ששיפר ב40 שניות לעומת המרוץ הקודם שלו ב2000 מטר. לרוני זה היה מסלול ה1000 מטרים הראשון שלה(?) כנגד תחרות מכובדת מימדים. דניאל גוטמן חתרה פעמיים 2000m, מעמץ גופני ונפשי שאין לזלזל בו. 
לבדה בקטגוריה פרטית, מתחרה נגד עצמה - בן ציון איה (10) חתרה את המירוץ הראשון שלה והראתה לנו סיום חזק מאוד. אומרים שלאיה יש את רוח הלחימה והעקשנות של סופר נובה. החותרים אחרים שלנו עשו גם הם עבודה טובה - אם לשפוט לפי מצב רוחו הטוב של רוברט.

כרגיל, לרוברט היה משהו להתלונן עליו: "למה כולם הלכו הביתה כל כך מוקדם?" נאלצנו לשתות את כל הבירה בעצמנו ותומר לא עזר לנו *בכלל*..